מאניה דיפרסיה (הפרעה דו קוטבית) – סימנים ותסמינים

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
תוכן עניינים

לכולנו יש עליות ומורדות, אך עם הפרעה דו קוטבית (שנקראה בעבר מאניה דיפרסיה) רגעי השיא והשפל הללו מרגישים חמורים יותר.

הפרעה דו קוטבית גורמת לשינויים רציניים במצב הרוח, באנרגיה, בחשיבה ובהתנהגות – מגבהי המאניה בקיצוניות האחת, עד לשפל הדיכאון מצד שני.

מחזורי ההפרעה הדו קוטבית הם יותר מסתם מצב רוח טוב או מצב רוח רע חולף.

הם נמשכים ימים, שבועות או חודשים, ובניגוד לשינויים הרגילים במצב רוחו של אדם, שינויי מצב הרוח של הפרעה דו קוטבית הם כה עזים שהם יכולים להפריע לתפקודם של אנשים בעבודה או

בלימודים, לפגוע במערכות היחסים בחייהם, ולהפריע ליכולת התפקוד שלהם בחיי היומיום.

 

על האופן בו מאניה דיפרסיה משבשבת את חייהם של אנשים מקצה לקצה

במהלך אפיזודה מאנית, אתה עלול להתפטר באופן אימפולסיבי מעבודתך, לבזבז סכומי כסף עצומים, או לחוש ערני ורענן אחרי שנת לילה של שעתיים בלבד.

במהלך פרק דיכאוני (דיפרסיבי), אתה עלול להיות עייף מכדי לקום מהמיטה, ומלא תיעוב עצמי וחוסר תקווה בגלל שאתה מובטל ושקוע בחובות.

 

מה גורם להפרעה דו קוטבית (מאניה דיפרסיה)?

הסיבות להפרעה דו קוטבית אינן מובנות לחלוטין, אך לעיתים קרובות זה נראה תורשתי.

הפרק המאני או הדיכאוני הראשון של הפרעה דו קוטבית מופיע בדרך כלל בשנות העשרה או בבגרות המוקדמת. כמה מחקרי הדמיית מוח מראים שינויים גופניים במוחם של אנשים עם הפרעה

דו קוטבית. מחקרים אחרים מצביעים על חוסר איזון במוליכים העצביים, תפקוד לא תקין של בלוטת התריס, הפרעות בשעון הביולוגי ורמות גבוהות של הורמון הלחץ קורטיזול.

עם זאת, התסמינים יכולים להיות כמעט בלתי מובחנים ומבלבלים.

אנשים רבים הסובלים מהפרעה דו קוטבית סובלים מהתעלמות או מאובחנים לא נכון – וכתוצאה מכך חווים סבל מיותר.

מכיוון שהפרעה דו קוטבית נוטה להחמיר ללא טיפול, חשוב ללמוד כיצד נראים הסימפטומים.

הכרת הבעיה היא הצעד הראשון כדי להרגיש טוב יותר ולהחזיר את חייך למסלול.

 

האם ישנם גורמים חיצוניים שיכולים להוביל להתקפי מאניה דיפרסיה?

קיימת סברה כי גם גורמים סביבתיים חיצוניים וגורמים פסיכולוגיים, עשויים להיות מעורבים אף הם בהתפתחות של הפרעה דו קוטבית או לפעול כזרזים לחזרת ההתקפים.

גורמים חיצוניים אלה נקראים טריגרים.

טריגרים יכולים לגרום להתקפים חדשים של מאניה או דיכאון או להחמיר את התסמינים הקיימים.

עם זאת, אפיזודות רבות של הפרעה דו קוטבית מתרחשות ללא טריגר ברור.


להלן הזרזים האפשריים לאפיזודות של מאניה דיפרסיה:

 

מתח

אירועי חיים מלחיצים יכולים לעורר הפרעה דו קוטבית אצל מישהו עם פגיעות גנטית.

אירועים אלה נוטים להיות כרוכים בשינויים דרסטיים או פתאומיים – טובים או רעים – כמו חתונה, שירות צבאי, לימודים, אובדן של אדם אהוב, פיטורין או מעבר דירה.

 

שימוש בסמים

למרות ששימוש בסמים אינו גורם להפרעה דו קוטבית, הוא עלול להחמיר את מהלך המחלה.

סמים כמו קוקאין, אקסטזי ואמפטמינים עלולים לעורר מאניה, ואילו אלכוהול וסמי הרגעה יכולים דיכאון.

 

תרופות

– תרופות מסוימות, בעיקר תרופות נגד דיכאון, יכולות לגרום למאניה.

תרופות אחרות שיכולות לגרום למאניה כוללות תרופות לצינון ללא מרשם, מדכאי תיאבון, קפאין, סטרואידים, ותרופות לבלוטת התריס.

 

שינויים עונתיים

פרקי מאניה ודיכאון לעיתים קרובות עובדים לפי תבנית עונתית. פרקים מאניים נפוצים יותר במהלך הקיץ, ואילו אפיזודות דיכאוניות נפוצות יותר במהלך הסתיו, החורף והאביב.

 

חסך בשינה

אובדן שינה, אפילו דילוג על כמה שעות מנוחה – יכול לעורר פרק של מאניה.

 

מיתוסים ועובדות בנושא הפרעה דו קוטבית

להלן מספר מיתוסים שכיחים בנושא מאניה דיפרסיה ועובדות שמפריכות אותם:

 

מיתוס: אנשים עם הפרעה דו קוטבית אינם יכולים להשתפר או לנהל חיים נורמליים.

עובדה: אנשים רבים עם הפרעה דו קוטבית הם בעלי קריירה מצליחה, חיי משפחה מאושרים ומערכות יחסים מספקות.

לחיות עם הפרעה דו קוטבית זה מאתגר, אך עם טיפול הולם, כישורי התמודדות בריאים ומערכת תמיכה איתנה, תוכלו לחיות באופן מלא תוך ניהול התסמינים.

 

מיתוס: אנשים עם הפרעה דו קוטבית מתנדנדים בין מצב של מאניה למצב דיכאון.

עובדה: יש אנשים העוברים בין פרקים קיצוניים של מאניה לדיכאון, אך רובם מדוכאים לעתים קרובות יותר ממה שהם מאניים.

מאניה עשויה להיות כה קלה עד שהיא לא מזוהה.

אנשים עם הפרעה דו קוטבית יכולים גם לעבור תקופות ארוכות ללא תסמינים כלל.

 

מיתוס: הפרעה דו קוטבית משפיעה רק על מצב הרוח.

עובדה: הפרעה דו קוטבית משפיעה גם על רמת האנרגיה שלך, על שיקול הדעת, הזיכרון, הריכוז, התיאבון, דפוסי השינה, החשק המיני וההערכה העצמית שלך.

בנוסף, הפרעה דו קוטבית נקשרה לחרדה, שימוש בסמים ובעיות בריאותיות כמו סוכרת, מחלות לב, מיגרנות ולחץ דם גבוה.

 

מיתוס: מלבד נטילת תרופות, אין דבר שאתה יכול לעשות כדי לשלוט בהפרעה דו קוטבית.

עובדה: בעוד שתרופות מהוות את הבסיס לטיפול בהפרעות דו קוטביות, הטיפול והאסטרטגיות לעזרה עצמית ממלאים גם הם תפקידים חשובים.

אתה יכול לקדם את השליטה על הסימפטומים שלך על ידי פעילות גופנית קבועה, שינה מספקת, אכילה נכונה, פיקוח על מצבי רוחך, הקפדה על לחץ מינימלי ובניית מערכת תמיכה של אנשים

חיוביים ואכפתיים בסביבתך.

 

מהם התסמינים של הפרעה דו קוטבית?

הפרעה דו קוטבית יכולה להראות שונה מאוד אצל אנשים שונים.

התסמינים משתנים במידה רבה בדפוס שלהם, בחומרתם ובשכיחותם.

יש אנשים שמועדים יותר למאניה או לדיכאון, בעוד שאחרים נעים ונדים באופן שווה בין שני סוגי האפיזודות.

חלקם סובלים מהפרעות תכופות במצב הרוח, בעוד שאחרים חווים רק מעט מהן במהלך החיים.

ישנם ארבעה סוגים של התקפים בהפרעה דו קוטבית: מאניה, היפומאניה, דיכאון ואפיזודות מעורבות.

לכל אחד מסוגי האפיזודות של ההפרעה הדו קוטבית יש סט סימפטומים הייחודי לו.

 

תסמיני המאניה

בשלב המאני של הפרעה דו קוטבית, מקובל לחוות תחושות של אנרגיה מוגברת, יצירתיות ואופוריה.

אם אתה חווה פרק מאני, אתה עלול לדבר בקצב של קילומטר לדקה, לישון מעט מאוד ולהיות היפראקטיבי.

אתה עלול גם להרגיש שאתה כל יכול, בלתי מנוצח או שנועדת לגדולות.

אך בעוד שמאניה מרגישה טוב בהתחלה, יש לה נטייה לצאת משליטה.

אתה יכול להתנהג בפזיזות במהלך פרק מאני: להמר על חסכונותיך, לעסוק בפעילות מינית בלתי הולמת, או לבצע השקעות עסקיות מטופשות, למשל.

אתה עלול גם להתעצבן, להכעיס אנשים אחרים, לנהוג באופן אגרסיבי – להילחם בקטטות, להסתכסך כשאחרים לא משתפים פעולה עם התוכניות שלך ולהאשים את מי שמבקר את ההתנהגות

שלך. יש אנשים שאפילו מתחילים להזות ולשמוע קולות.

 

התסמינים השכיחים בקרב אנשים עם הפרעה דו קוטבית בהתקף מאניה כוללים:

  • תחושת "היי" ואופטימיות יוצאת דופן או רגזנות מוגזמת
  • אמונות לא ריאליות וגרנדיוזיות לגבי יכולותיו או כוחותיו של האדם
  • תחושה אנרגטית במיוחד גם לאחר שינה מועטה מאוד
  • מדברים כל כך מהר שאחרים לא יכולים לעמוד בקצב
  • המחשבות מתרוצצות, קופצים במהירות מרעיון לרעיון
  • דעתם מוסחת מאוד, לא מסוגלים להתרכז
  • שיפוט לקוי ואימפולסיביות
  • מתנהגים בפזיזות בלי לחשוב על ההשלכות
  • הזיות ואשליות (במקרים חמורים)

 

תסמיני היפומאניה

היפומניה היא צורה פחות חמורה של מאניה.

במצב היפומני, עדיין סביר להניח שתרגיש אופוריה, אנרגטיות ופרודוקטיביות, אך עדיין תוכל להמשיך בחיי היום יום שלך מבלי לאבד קשר עם המציאות.

לאחרים זה יכול להיראות כאילו אתה במצב רוח טוב במיוחד.

עם זאת, היפומאניה יכולה לגרום להחלטות גרועות שפוגעות במערכות היחסים, הקריירה והמוניטין שלך.

בנוסף, לעתים קרובות ההיפומניה מסלימה למאניה מלאה או שאחריה מופיע פרק דיכאוני קשה.

 

מה ההבדל בין אפיזודה של דכאון דו קוטבי לדכאון רגיל?

בעבר, דיכאון דו קוטבי אובחן בתור דיכאון רגיל, אולם גוף מחקרי הולך וגדל מצביע על כך שיש הבדלים משמעותיים בין השניים, במיוחד כשמדובר בסוג הטיפול המומלץ.

מרבית האנשים הסובלים מדיכאון דו קוטבי אינם נעזרים בתרופות נוגדות דיכאון.

למעשה, קיים סיכון כי תרופות נוגדות דיכאון עלולות להחמיר את ההפרעה הדו קוטבית – ולגרום למאניה או היפומניה, תנודות מהירות בין מצבי רוח או להפריע לפעולתן של תרופות אחרות

לייצוב מצב רוח.

למרות קווי הדמיון הרבים, ישנם תסמינים מסוימים שנחשבים שכיחים יותר בדיכאון דו קוטבי מאשר בדיכאון רגיל.

לדוגמה, דיכאון דו קוטבי הוא בעל סבירות גבוהה יותר לערב עצבנות, רגשות אשם, תנודות בלתי צפויות במצב רוח ותחושת חוסר שקט.

עם דיכאון דו קוטבי, אתם עלולים לנוע ולדבר לאט, לישון הרבה ולעלות במשקל.

בנוסף, יש סיכוי גבוה יותר שתפתחו דיכאון פסיכוטי – מצב בו אתם מאבדים קשר עם המציאות – ותיתקלו בבעיות מהותיות בעבודה ובתפקוד החברתי שלכם.

 

תסמינים אופייניים לדיכאון דו קוטבי

הסימפטומים השכיחים של דיכאון דו קוטבי כוללים:

  • תחושת חוסר תקווה, עצבות או ריקנות
  • עצבנות
  • חוסר יכולת לחוות הנאה
  • עייפות או אובדן אנרגיה
  • כבדות גופנית ונפשית
  • שינויי תיאבון או משקל
  • בעיות שינה
  • בעיות ריכוז וזיכרון
  • תחושות של חוסר ערך או אשמה
  • מחשבות על מוות או התאבדות

 

תסמינים של אפיזודות מעורבות

אפיזודה מעורבת של הפרעה דו קוטבית כוללת סימפטומים של מאניה או היפומאניה ודיכאון גם יחד.

הסימנים השכיחים לאפיזודה מעורבת כוללים דיכאון בשילוב עם סערת רגשות, עצבנות, חרדה, נדודי שינה, הסחת דעת ומירוץ מחשבות.

שילוב זה של אנרגיה גבוהה ומצב רוח מדוכדך מייצר סיכון גבוה במיוחד להתאבדות.

 

מה זה הפרעה דו קוטבית במחזוריות מהירה (Rapid Cycling)?

יש אנשים אשר מפתחים מצב שנקרא הפרעה דו קוטבית במחזוריות מהירה, שבו הם חווים ארבעה פרקים או יותר של מאניה או דיכאון במהלך תקופה של 12 חודשים.

התנודות במצב הרוח יכולות להתרחש במהירות רבה, כמו רכבת הרים הנעה באופן אקראי מגבוה לנמוך ובחזרה לאורך תקופות של ימים ואף שעות.

מחזוריות מהירה של הפרעה דו קוטבית עלולה להשאיר את האדם הסובל ממנה בתחושה מסוכנת של חוסר שליטה, והיא מופיעה לרוב אם לא מטפלים כראוי בסימפטומים הראשוניים של

ההפרעה הדו קוטבית הסטנדרטית.

 

על הפנים השונות של ההפרעה הדו קוטבית

קיימים 2 סוגים של הפרעה דו קוטבית שמבחינים ביניהם – סוג 1 וסוג 2 והם נבדלים זה מזה במהלך ההפרעה, במאפיינים הקליניים ובסיכויי ההתאוששות:

 

הפרעה דו קוטבית מסוג 1 (מאניה או אפיזודה מעורבת)

זוהי הצורה המאנית דיכאונית הקלאסית של המחלה, המאופיינת לפחות בפרק מאני אחד או פרק מעורב. בדרך כלל – אך לא תמיד, הפרעה דו קוטבית מסוג 1 כוללת לפחות פרק אחד של דיכאון.

 

הפרעה דו קוטבית מסוג 2 (היפומאניה ודיכאון)

בהפרעה דו קוטבית מסוג  2 אינך חווה פרקי מאניה מלאים.

במקום זאת המחלה כוללת פרקים של היפומאניה ודיכאון קשה.

 

טיפול בהפרעה דו קוטבית

אם אתה מבחין בעצמך או במישהו אחר בתסמינים של הפרעה דו קוטבית, אל תחכה לקבלת עזרה.

התעלמות מהבעיה לא תגרום לה לחלוף. למעשה, זה כמעט בוודאות יחמיר.

חיים עם הפרעה דו קוטבית לא מטופלת עלולים להוביל לבעיות בקריירה שלך, במערכות היחסים שלך ובבריאות שלך.

אך הפרעה דו קוטבית ניתנת לטיפול יעיל, ולכן אבחון הבעיה והתחלת הטיפול מוקדם ככל האפשר יכולים לעזור במניעת סיבוכים אלה.

אם אתם לא ששים לפנות לטיפול מכיוון שאתם אוהבים את הרגשתכם כשאתם מאניים, זכרו שהאנרגיה והאופוריה מגיעים תמיד עם מחיר.

מאניה והיפומניה הופכות לרוב להרסניות, ופוגעות בך ובאנשים סביבך.

 

יסודות הטיפול בהפרעה דו קוטבית

הפרעה דו קוטבית דורשת טיפול ארוך טווח.

מכיוון שהפרעה דו קוטבית היא מחלה כרונית ונוטה להישנות, חשוב להמשיך בטיפול גם כשאתה מרגיש טוב יותר.

רוב האנשים עם הפרעה דו קוטבית זקוקים לתרופות כדי למנוע אפיזודות חדשות ולהישאר ללא סימפטומים.

בדרך כלל תרופות בלבד אינן מספיקות בכדי לשלוט במלואן בתופעות של הפרעה דו קוטבית.

אסטרטגיית הטיפול היעילה ביותר להפרעה דו קוטבית כוללת שילוב של תרופות, טיפולים פסיכולוגיים, שינויים באורח החיים ותמיכה חברתית.

 

עזרה עצמית להפרעה דו קוטבית

בעוד שהתמודדות עם הפרעה דו קוטבית אינה תמיד קלה, היא לא חייבת לנהל את חייך.

אך כדי לנהל בהצלחה הפרעה דו קוטבית, עליכם לבצע בחירות חכמות.

אורח החיים שלך והרגלי היומיום שלך יכולים להשפיע באופן משמעותי על מצבי הרוח שלך ואף עשויים להפחית את הצורך שלך בתרופות.

 

המפתחות לעזרה עצמית בהפרעה דו קוטבית:

 

החכימו:

למדו ככל שתוכלו על הפרעה דו קוטבית.

ככל שתדעו יותר, כך תוכלו לסייע לעצמכם בהתאוששותכם.

 

תתחילו לזוז:

פעילות גופנית משפיעה לטובה על מצב הרוח  והיא עשויה להפחית את מספר הפרקים הדו קוטביים שאתה חווה.

פעילות אירובית שמפעילה תנועת זרועות ורגליים כמו ריצה, הליכה, שחייה, ריקודים, טיפוס או תיפוף עשויה להועיל במיוחד למוח ולמערכת העצבים שלך.

 

שמרו על עצמכם מלחץ:

הימנעו ממצבי לחץ עד כמה שניתן, שמרו על איזון בריא בין חיי העבודה והבית ונסו טכניקות הרפיה כמו מדיטציה, יוגה או נשימה עמוקה.

 

חפשו תמיכה:

חשוב שיהיו לך אנשים שאתה יכול לפנות אליהם לקבלת עזרה ועידוד.

נסה להצטרף לקבוצת תמיכה או לדבר עם חבר קרוב.

בקשת עזרה אינה סימן לחולשה וזה לא אומר שאתה הופך חלילה לנטל על אחרים.

למעשה, מרבית החברים יחמיאו לך שאתה סומך עליהם מספיק כדי להשען עליהם, וזה רק יחזק את מערכת היחסים שלך עימם.

 

שמור על קשר הדוק עם חברים ובני משפחה:

שום דבר לא מרגיע את מערכת העצבים כמו מפגש פנים אל פנים עם אנשים תומכים ואכפתיים שיכולים פשוט להקשיב לך כשאתה משתף את מה שאתה חווה.

 

עשו בחירות בריאות:

הרגלי שינה ואכילה בריאים יכולים לעזור לייצב את מצבי הרוח שלך.

שמירה על לוח זמנים קבוע לשינה חשובה במיוחד.

 

עקבו אחר מצבי הרוח שלכם:

חשוב לעקוב אחר הסימפטומים שלך ולהיות קשובים לסימנים שמצב רוחך יוצא משליטה כדי שתוכל לעצור את הבעיה לפני שהיא מתחילה.

 

הפרעה דו קוטבית והתאבדות

השלב הדיכאוני של ההפרעה הדו קוטבית הוא לרוב חמור מאוד, והתאבדות היא גורם סיכון מרכזי.

למעשה, אנשים הסובלים מהפרעה דו קוטבית נוטים יותר להתאבד מאשר אלו הסובלים מדיכאון רגיל.

יתר על כן, ניסיונות ההתאבדות שלהם נוטים להיות קטלניים יותר.

הסיכון להתאבדות גבוה עוד יותר בקרב אנשים עם הפרעה דו קוטבית הסובלים מתופעות דיכאוניות תכופות, אפיזודות מעורבות, היסטוריה של שימוש באלכוהול או בסמים, היסטוריה משפחתית

של התאבדות או הופעה מוקדמת של המחלה.

 

סימני אזהרה שמעידים על כך שהאדם שוקל להתאבד:

  • מדבר על מוות, פגיעה עצמית או התאבדות
  • מרגיש חסר סיכוי או חסר אונים
  • מרגיש חסר ערך או כמו נטל על אחרים
  • מתנהג בפזיזות, כאילו יש לו "משאלת מוות"
  • עוסק בהסדרת ענייניו, חלוקת רכושו וסידורי עזיבה או פרידה
  • מחפש כלי נשק או כדורים שניתן להשתמש בהם כדי להתאבד

 

קחו מחשבות או דיבורים על התאבדות ברצינות

אם אתה או מישהו שאכפת לך ממנו מראה סממנים אובדניים, התקשרו בדחיפות לער"ן – עזרה ראשונה נפשית בטלפון 1201 – בכל יום ובכל שעה.

אתם לא צריכים להתמודד עם זה לבד.

 

הגורמים מתחלקים לגורמים פנימיים (לדוגמה: גורמים תורשתיים) ולגורמים חיצוניים (לדוגמה: לחץ ומתח ושינויים עונתיים). מידע נוסף על כלל הגורמים, באתר שלנו.

התסמינים משתנים בין המצבים. במצב המאניה, חלק מהתסמינים יהיו תחושת "היי" והתנהגות פזיזה וחסרת אחריות. במצב הדכאוני, יופיעו סימנים של עצבנות וחוסר יכולת לחוות הנאה. פירוט מלא על כל התסמינים, במאמר הבא.

בכדי לטפל בהפרעה יש לעבור טיפול מגורמים מוסמכים הכוללים: תרופות, טיפול פסיכולוגי ועוד. בנוסף, אדם הלוקה בהפרעה, יכול לעזור לעצמו בעזרת כמה צעדים, כמו: פעילות גופנית, התרחקות מלחץ, שינוי הרגלים באורח החיים ועוד. היכנסו למאמר וקראו על כל דרכי הטיפול בהפרעה.

במצב הדיכאון של ההפרעה, האדם יכול להתדרדר עד לכדי התאבדות. ישנם סימנים המעידים על מצבים מסוכנים אלה, כמו: תחושת חוסר אונים, הרגשה של חוסר ערך, תחושת נטל על אחרים ועוד. המשיכו לקרוא על הקשר בין ההפרעה להתאבדות ואיך אפשר לזהות את ההתדרדרות.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
כדי לקבל יעוץ פסיכולוגי

מלאו את הפרטים ואנו נחזור אליכם.