שינויים בזיכרון ובמצב הרוח בגיל מבוגר: מתי פונים למומחה

שכחה טבעית היא חלק מתהליך ההתבגרות והיא יכולה לבוא לידי ביטוי בקושי רגעי לשלוף שם של אדם מוכר או לשכוח מדי פעם איפה שמנו את משקפי הקריאה והמפתחות, אך לרוב נזכרים בפרטים האלה בהמשך היום. בעיה רפואית מורכבת יותר מתאפיינת בפגיעה ממשית בשגרת החיים, כמו למשל ללכת לאיבוד באזורים שהאדם מכיר היטב, קושי בניהול כספים וחשבונות, או לשכוח לבצע פעולות יומיומיות בסיסיות כמו הדלקת גז או נעילת דלתות. לרוב במצבים כאלה האדם לא יזכור את הפרטים גם לאחר זמן רב. ברגע שיש פגיעה עצמאית כזו, זה השלב שבו כדאי להתייעץ עם גורם מקצועי כדי להבין את המקור.

התשובה היא בהחלט כן, ולעיתים קרובות הנושא הזה מתפספס באבחונים ראשוניים. דיכאון, חרדה מתמשכת או תחושת בדידות עמוקה יכולים לפגוע קשות ביכולת הריכוז וליצור מצב שממש נראה כלפי חוץ כמו דמנציה או ירידה קוגניטיבית מתקדמת (מצב שנקרא לפעמים פסאודו-דמנציה). כשהמוח של האדם המבוגר עסוק בהתמודדות יומיומית עם מחשבות שליליות, דאגות או עצבות, קשה לו הרבה יותר לקלוט, לעבד ולשלוף מידע חדש מהזיכרון לטווח קצר. מסיבה זו, תמיד כדאי לשלול מצב נפשי ולהעניק טיפול תומך למצב הרוח לפני שמחליטים סופית שמדובר בבעיה פיזית ובלתי הפיכה במוח.

הצעד החשוב ביותר בשלב הראשון הוא לגשת לרופא משפחה או לרופא מטפל כדי לערוך סדרת בדיקות דם מקיפות. המטרה של הבדיקות האלה היא קודם כל לשלול בעיות פיזיות פשוטות שניתן לטפל בהן בקלות, כמו למשל חוסר בוויטמין בי 12, בעיות בבלוטת התריס שמאיטות את המערכת, או אפילו מצב של התייבשות שגורם לבלבול חריף שנראה כמו הידרדרות קוגניטיבית. לאחר ששוללים את הגורמים האלה, ואם עדיין יש צורך, מפנים את האדם להערכות קוגניטיביות מקצועיות ואפילו לסריקות מוח כגון סיטי או אם אר איי, כדי לקבל תמונה ברורה יותר של מצב כלי הדם והמבנה המוחי.

לתא המשפחתי יש השפעה עצומה על איכות החיים של האדם המבוגר. המשפחה יכולה לתרום רבות על ידי יצירת סביבה רגועה, בטוחה ובעיקר מוכרת בתוך הבית, דבר שמפחית את רמות החרדה והבלבול. ארגון של סדר יום קבוע ויציב, הקפדה על שעות שינה מסודרות ועידוד של מפגשים חברתיים באווירה נינוחה עוזרים מאוד לשמור על פעילות מוחית חיובית. מעבר לזה, קריטי שהמשפחה תעטוף ותתמוך במטפל העיקרי (לרוב בן או בת הזוג) כדי למנוע ממנו קריסה רגשית ופיזית מרוב עומס, ותדאג לעמוד בקשר רציף עם צוות רפואי לצורך מעקב והתאמת טיפול רציף.