כולם דואגים לבריאותם לעיתים, אך עבור אנשים מסוימים הפחד לחלות הוא כה חזק, אפילו שמצבם הבריאותי הוא תקין, עד שהם מתקשים להתמודד עם חיי היומיום שלהם.
מצב זה הוא הפרעה נפשית שנקראת "היפוכונדריה" – או חרדת בריאות.
מה זה, מה הגורמים לזה, איך מזהים את זה והאם יכול להיות שיש לי את זה? אלו הן שאלות שכל היפוכונדר שואל את עצמו על בסיס יומיומי.
ועל כולן נענה בהרחבה בכתבה הבאה.
מה זה היפוכונדריה?
הסימפטום העיקרי של היפוכונדריה הוא דאגה מוגזמת לבריאות.
הסיבות עשויות להשתנות ויכולות להיות קשורות למצבים בריאותיים לגיטימיים אחרים.
עבור רוב האנשים זו חוויה זמנית.
המונח המקצועי להיפוכונדריה כמוגדר במדריך DSM-5 הוא "הפרעת תסמינים סומטיים".
הפרעת תסמינים סומטיים מוגדרת כחשש או אמונה מתמשכת כי יש לאדם מחלה רפואית קשה ולא מאובחנת.
בקצרה, ההפרעה היא מצב בריאותי נפשי בו אדם מודאג יתר על המידה כי הוא חולה, עד לנקודה בה החרדה עצמה מתישה אותו.
הדאגה לבריאות הופכת למחלה של ממש. הפרעת תסמינים סומטיים היא מצב כרוני.
כמה קשה זה יכול להיות תלוי בגיל, נטייתו של האדם לדאגה וכמות הלחץ שעימה הוא מתמודד.
ההיפוכונדר – קווים לדמותו
מישהו שחי בפחד ללקות במחלה קשה, על אף שבדיקות רפואיות שמעולם לא מצאו דבר לא תקין בגופו, עשוי להיות מאובחן בתור אדם הלוקה בהיפוכונדריה.
היפוכונדריה הינה הפרעה נפשית אשר מאופיינת בחרדה מוגזמת מפני מחלות ועיסוק בלתי פוסק בענייני בריאות.
ההיפוכונדר נוטה לבחון את גופו באופן כפייתי, בחיפוש אחר תסמינים פיזיולוגיים שעלולים לבשר על מחלות כרוניות או חשוכות מרפא.
פסיכולוגים מציינים כי אנשים הסובלים ממצב הם לרוב בעלי ביקורת עצמית קשה או פרפקציוניזם, או שניהם.
הם עשויים לתפוס את הבריאות כתור מצב שפירושו היעדר מוחלט של כאב או אי נוחות.
ישנה גם טענה כי לאנשים הסובלים מהיפוכונדריה עשוי להיות סף נמוך לכאב, וכי הם עשויים להבחין בתחושות פנימיות מוקדם יותר מאנשים אחרים.
תסמינים היפוכונדריים
היפוכונדריה היא הפרעה נפשית.
זה בדרך כלל מתחיל בבגרות המוקדמת ועלול להופיע לאחר שהאדם או מישהו שהם מכירים עבר מחלה או לאחר שאיבדו מישהו במצב רפואי קשה.
כשני שליש מההיפוכונדרים סובלים מהפרעה פסיכיאטרית נוספת, כמו הפרעת פאניקה, הפרעה טורדנית כפייתית (OCD) או דיכאון חמור.
תסמיני ההיפוכונדריה יכולים להשתנות, תלוי בגורמים כמו לחץ, גיל והאם האדם סובל מחרדה קיצונית.
תסמינים היפוכונדריים עשויים לכלול:
- נטיה לבדוק את עצמך באופן קבוע ולתור אחר סממנים של מחלה.
- חשש שמא כל דבר הוא סימן של מחלה קשה.
- ביקורים תכופים אצל הרופא.
- הימנעות מהרופא בגלל חשש שהרופא יגלה שיש להם מחלה קשה.
- נטיה לדבר בצורה מופרזת על ענייני בריאות.
- נטיה לבלות זמן רב באינטרנט, במטרה לחקור הסימפטומים.
- ההיפוכונדר עשוי להתמקד רק בדבר אחד: מחלה מסוימת (לדוגמה: סרטן) או חלק מסוים בגוף (למשל, הריאות אם הם משתעלים). לחלופין, הם עלולים לחשוש מכל מחלה או להתמקד במחלה מגמתית (למשל: בעונת השפעת, הם עשויים להיות משוכנעים ששיעול קל פירושו שהם חלו בשפעת).
- שכנוע עמוק שהבדיקות הרפואיות השליליות שלהם שגויות, ושיש משהו שאינו מאובחן ושאף אחד לא יצליח למצוא את זה ולרפא אותם.
- הימנעות מאנשים או ממקומות שהאדם חושש שעשויים לגרום לו לחלות.
חרדת בריאות יכולה למעשה להופיע בתסמינים משלה כיוון שאדם יכול לסבול מכאבי בטן, סחרחורת או כאב כתוצאה מהחרדה יוצאת הדופן שלו.
למעשה, חרדת מחלה יכולה להשתלט על חייו של היפוכונדר עד כדי כך שעקב הדאגה, הלחץ המצמית והחיים בפחד מפני החולי, האדם יכול להפוך לחולה באמת.
מתי מתחילה ההיפוכונדריה?
הפרעת תסמינים סומטיים בדרך כלל מתחילה בבגרות המוקדמת.
זה עשוי להופיע במהלך החלמה ממחלה קשה, או לאחר שאדם אהוב או חבר קרוב חלה או נפטר.
מצב רפואי ספציפי יכול לעורר הפרעת תסמינים סומטיים.
מטופל הסובל מבעיית לב, למשל, עשוי להניח את הגרוע ביותר בכל פעם שהוא או היא חווים משהו שיכול להיות קשור למחלות לב.
גורמים אחרים כוללים לחץ מוגבר או חשיפה גדולה יותר למידע על מחלות מסוימות בתקשורת.
לפעמים אדם מתחיל לדאוג באופן מוגזם לבריאותו כשהוא מתקרב לגיל בו נפטר אחד מההורים שלו, במיוחד אם מות ההורה התרחש בטרם עת.
האם ניתן למנוע היפוכונדריה?
יש אנשים שיש להם דאגות מוגזמות ולא מציאותיות לגבי בריאותם.
הם מודאגים מאוד מן האפשרות שילקו במחלה או שהם בטוחים שכבר יש להם מחלה, גם לאחר שבדיקות רפואיות מראות כי אין להם.
אנשים אלה מפרשים לרוב בעיות בריאות קלות או תפקודי גוף תקינים כתסמינים של מחלה קשה.
דוגמא לכך היא אדם שבטוח שכאבי הראש שלו נגרמים כתוצאה מגידול במוח.
מצב זה נקרא בעבר היפוכונדריה.
כיום הוא נקרא הפרעת תסמינים סומטיים.
התסמינים הקשורים להפרעה אינם בשליטתו של האדם, והם יכולים לגרום למצוקה רבה ולהפריע לחייו של האדם.
הפרעת תסמינים סומטיים יכולה להתרחש בכל עת בחיים, אך לרוב מתחילה בבגרות המוקדמת.
היא משפיעה על גברים ונשים באופן שווה.
מהם המאפיינים השכיחים של היפוכונדריה?
אנשים הסובלים מהפרעת תסמינים סומטיים – הנחשבים כהיפוכונדרים – מודאגים מהאפשרות למחלה גופנית.
התסמינים שהם מתארים יכולים לנוע בין תלונות כלליות, כמו כאב או עייפות וכלה בדאגות לתפקודי גוף תקינים, כמו נשימה או בעיות בבטן.
אנשים הסובלים מהפרעת תסמינים סומטיים אינם מזייפים או משקרים לגבי התסמינים שלהם; הם באמת מאמינים שהם חולים.
לחילופין, אם יש להם מחלה גופנית ממשית, רמת הדאגה והמצוקה שלהם אינה פרופורציונלית למצב.
סימני אזהרה שאדם עלול לסבול מהיפוכונדריה
להלן כמה דגלי אזהרה שעלולים להעיד על כך שאדם מסוים סובל מהיפוכונדריה:
- לאדם יש היסטוריה של פניה לרופאים רבים. הוא או היא עשויים אפילו לנסות ולשכנע את הרופא להודות שהוא או היא חולים במחלה קשה.
- האדם מודאג יתר על המידה מאיבר או מערכת גוף ספציפית, כמו הלב או מערכת העיכול.
- הסימפטומים של האדם או אזור הדאגה שלו עשויים להשתנות.
- הרגעה של רופא אינה מרגיעה את פחדיו של האדם. הוא או היא מאמינים שהרופא טועה.
- הדאגה של האדם מהמחלה מפריעה לעבודה, למשפחה ולחיי החברה שלו.
- האדם עלול לסבול מחרדה , עצבנות ו / או דיכאון.
מה גורם להיפוכונדריה?
יתכן שאתה תוהה מה מעורר היפוכונדריה.
למרות שבפועל אין סיבה ברורה, אנו יודעים שלאותם אנשים הסובלים מחרדת מחלות בדרך כלל יש גם בן משפחה נוסף אשר אובחן בתור היפוכונדר.
האדם הסובל מחרדה בריאותית עשוי לעבור מחלה קשה וחושש שהחוויה הרעה שלו עשויה לחזור.
יתכן גם שאותו אדם נמצא בתקופה של לחץ נפשי גדול או חלה במחלה קשה במהלך הילדות.
לחלופין, ייתכן שהוא או היא כבר סובלים ממצב בריאותי או נפשי קיים, וההיפוכונדריה שלהם עשויה להיות חלק ממנו.
בקיצור, הסיבה המדויקת להיפוכונדריה אינה ידועה.
להלן רשימת הגורמים שעשויים להיות מעורבים בהתפתחות ההפרעה:
- היסטוריה של התעללות פיזית או מינית
- היסטוריה של מחלה קשה בילדות
- יכולת לא טובה לבטא רגשות
- הורה או קרוב משפחה הסובל מההפרעה. ילדים עלולים ללמוד התנהגות זו אם הורה מודאג יתר על המידה ממחלות ו / או מגיב יתר על המידה למחלות קלות
- רגישות תורשתית להפרעה
- האדם חווה אובדן או מצב לחץ קיצוני
כיצד מאבחנים היפוכונדריה?
אבחון הפרעת תסמינים סומטיים יכול להיות קשה מאוד, מכיוון שאנשים הסובלים מההפרעה משוכנעים שהתסמינים שלהם ורגשות המצוקה שלהם ניתנים להסבר על ידי מחלה רפואית.
כאשר מופיעים תסמינים, הרופא יתחיל בהערכה שלו עם היסטוריה רפואית מלאה ובדיקה גופנית.
אם הרופא לא מוצא סיבה פיזית לתסמינים, הוא או היא עלולים להפנות את האדם לפסיכיאטר או פסיכולוג, אנשי מקצוע בתחום שירותי הבריאות אשר הוכשרו במיוחד לאבחון וטיפול במחלות נפש.
הפסיכיאטר או הפסיכולוג מבצע אבחנה בהתבסס על הערכתו ביחס להתנהגותו של האדם, והעובדה שנשללה מחלה גופנית כגורם לתסמינים.
הפסיכיאטר או הפסיכולוג רשאי לבצע הערכת אישיות כדי לאשר את האבחנה של הפרעת תסמינים סומטיים או היפוכונדריה.
כיצד מטפלים בהיפוכונדריה?
המטרה העיקרית של הטיפול בהפרעת תסמינים סומטיים היא לעזור לחולים לחיות ולתפקד בצורה רגילה ככל האפשר, גם אם הם ממשיכים לסבול מתסמינים.
הטיפול מטרתו גם לשנות את החשיבה וההתנהגות המובילים לתסמינים.
ההפרעה יכולה להיות קשה מאוד לטיפול.
זה נובע, בחלקו, מהעובדה שאנשים הסובלים ממנה מסרבים להאמין כי התסמינים ומצוקותיהם הם תוצאה של סיבות נפשיות או רגשיות ולא גופניות.
הטיפול בהפרעת תסמינים סומטיים לרוב כולל שילוב של האפשרויות הבאות:
טיפול תומך:
ברוב המקרים, דרך הפעולה הטובה ביותר היא לאפשר לאדם להישאר בקשר שוטף עם רופא מהימן.
במסגרת יחסי רופא חולה אלו, הרופא יכול לפקח על הסימפטומים ולהישאר ערני לכל שינוי שעשוי לאותת על מחלה רפואית אמיתית.
הגישה העיקרית של הרופא עשויה להתמקד בהרגעה ותמיכה במטופל, ובמניעת בדיקות וטיפולים מיותרים.
עם זאת יתכן ויהיה צורך לטפל בחלק מהתסמינים, כמו כאבים עזים.
תרופות:
לעיתים משתמשים בתרופות נוגדות דיכאון או נוגדות חרדה אם לאדם עם הפרעת תסמינים סומטיים יש גם הפרעת מצב רוח או הפרעת חרדה .
מחקרים רבים הצביעו על כך שטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) ושימוש במעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין (SSRI), כגון פלוקסטין ופרוקסטין, יכולים להועיל בטיפול בהיפוכונדריה.
CBT יכול לעזור למטופל להסביר לעצמו את הפחדים שלו, ו – SSRI יכולים להפחית את רמת החרדה ברמה הכימית.
פסיכותרפיה:
פסיכותרפיה (טיפול פסיכולוגי בשיחות), בעיקר טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), יכולה לסייע בשינוי החשיבה וההתנהגות התורמים לתסמינים הסומאטיים.
הטיפול יכול גם לעזור לאדם ללמוד דרכים טובות יותר להתמודד עם לחץ, ולשפר את תפקודו החברתי והתעסוקתי.
הטיפול הקוגנטיבי התנהגותי ידוע כטיפול שעוזר מאוד להפחתת פחדי המטופלים.
בסוג זה של טיפול האדם לומד להכיר ולהבין את האמונות השקריות שמייצרות את חרדתו.
מחקרים הראו כי CBT מלמד בהצלחה היפוכונדרים לזהות מה מעורר את התנהגותם ומעניק להם כישורי התמודדות כדי לעזור להם לנהל אותה.
גם טיפול בחשיפה עשוי להועיל בהקשר זה.
אילו סיבוכים קשורים להפרעת תסמינים סומטיים?
אדם הסובל מהפרעה בתסמינים סומטיים נמצא בסיכון לאפיזודות חוזרות של התסמינים.
הוא או היא גם עלולים לסבול מתגובות או בעיות בריאות הקשורות לבדיקות, פרוצדורות וטיפולים מרובים ומיותרים.
בנוסף לכאב והתסכול שהפרעה זו גורמת לעיתים קרובות לאדם ולמשפחתו, אפיזודות חוזרות ונשנות יכולות גם הם להוביל להליכים מיותרים ומסוכנים, כמו גם לחשבונות רפואיים גבוהים ולבעיות בתפקוד בחיי היומיום.
יתרה מכך, ניתן להחמיץ בעיות רפואיות אמיתיות אצל אדם עם היסטוריה ארוכה של ביצוע בדיקות עם תוצאות שליליות, מכיוון שרופאים עשויים להניח שהתלונה של האדם נגרמת כתוצאה מבעיה פסיכיאטרית, ולא ממחלה גופנית אמיתית.
מהם סיכויי ההחלמה לאנשים עם הפרעת היפוכונדריה?
הפרעה זו נוטה להיות מצב כרוני (ארוך טווח) שיכול להימשך שנים.
במקרים רבים, הסימפטומים יכולים לחזור.
רק אחוז קטן מהמטופלים מתאוששים לחלוטין.
מסיבה זו, מוקד הטיפול הוא בלמידה לניהול ושליטה בסימפטומים, ובמינימום בעיות תפקודיות הקשורות בהפרעה.
לרוע המזל, מרבית האנשים הסובלים מהפרעת תסמינים סומטיים מכחישים שיש להם בעיות נפשיות או רגשיות, מה שהופך אותן ליותר עמידות בפני פסיכותרפיה.
ראוי לציין כי רבים מהם אינם מוכנים להכיר בתפקיד שחרדה ממלאת בתסמינים שלהם וזה למעשה מפחית את הסיכוי שהם יפנו לעזרה של איש מקצוע מתחום בריאות הנפש.
לעיתים קרובות, היפוכונדרים כל כך עמידים לרעיון שהם סובלים מחרדה שנדרשת התערבות מצד יקיריהם כדי לעזור להם להבין שהם זקוקים לסיוע.
היפוכונדריה – האם ניתן למנוע את הופעתה?
אין דרך ידועה למנוע הפרעה בתסמינים סומטיים. עם זאת, סביבה מכילה ותומכת עשויה לעזור להפחית את חומרת הסימפטומים של המטופל ולעזור לו להתמודד טוב יותר עם ההפרעה.
כמה זמן היפוכונדריה נמשכת?
אדם עם היפוכונדריה יכול לבלות חודשים או שנים בדאגה מפני האפשרות שהוא חולה, אך יתכן שהוא גם יבלה תקופות ארוכות בין לבין מבלי לחשוב על זה.
ההחלמה נפוצה יותר בקרב אנשים עם מעמד סוציו-אקונומי גבוה יותר.
סימנים שאתה עלול להיות היפוכונדר
היפוכונדר הוא מי שחי עם הפחד שיש לו מצב רפואי חמור, אך לא מאובחן, למרות שבדיקות אבחון מראות שהכל בגדר התקין.
היפוכונדרים חווים חרדה קיצונית מהתגובות הגופניות שרוב האנשים מקבלים כמובן מאליו.
לדוגמה, הם עשויים להיות משוכנעים שמשהו פשוט כמו עיטוש הוא הסימן שיש להם מחלה נוראית.
יותר מ – 200,000 אנשים מאובחנים עם חרדת בריאות (הידועה גם בשם הפרעת חרדת מחלות) בכל שנה.
על האתגר שבמתן טיפול רפואי לאדם הסובל מהיפוכונדריה
לעתים קרובות, כאשר אדם רץ שוב ושוב לרופא שלו בסימן הראשון לסימפטום הכי קל, הרופא שלו לא מתייחס אליו ברצינות ועשוי לראות בו "מטופל בעייתי", ולא אדם שדואג בכנות לבריאותו.
גרוע מכך, חלק מהרופאים ינצלו את הפחדים של האדם ועלולים לבצע בדיקות מיותרות רק כדי לפייס את המטופל.
למעשה, ההערכה היא כי למעלה מ 20 מיליארד דולר מבוזבזים מדי שנה על בדיקות וטיפולים מיותרים.
היפוכונדריה – כיצד ניתן להקל על עצמך אם אתה סובל ממנה
עזרה עצמית להיפוכונדריה יכולה לכלול:
- לימוד טכניקות להתמודדות עם מתחים והרפיה.
- הימנעות מחיפושים מקוונים אחר המשמעויות האפשריות שמאחורי התסמינים שלך.
- התמקדות בפעילויות חיצוניות כמו תחביב שאתה נהנה ממנו או עבודה בהתנדבות שאתה נלהב לבצע.
- הימנעות מאלכוהול ושימוש בסמים, העלולים להגביר חרדה.
- עבודה עצמית על הכרה בכך שהסימנים הגופניים שאתה חווה אינם סימפטום למשהו מבשר רעות, אלא הם למעשה תחושות גופניות תקינות.
- קביעת לוח זמנים לפגישות קבועות עם הרופא המטפל שלך כדי לדון בחששות הבריאותיים שלך. חשוב לעבוד עם הרופא שלך על הגדרת גבול ריאלי לבדיקות רפואיות והפניות למומחים.
לבקש עזרה בנושא של היפוכונדריה זו לא בושה!
להיות היפוכונדר ולחוות חרדה בריאותית יכול להיות מתיש.
זו גם לא בחירה מודעת של האדם הסובל ממנהו יכול להשפיע קשות על חייו והן על חיי הסובבים אותו.
לכן נדרשת עזרה והכוונה מקצועית כדי לחיות חיים בריאים ומאוזנים מבחינה גופנית ונפשית. איש מקצוע מתחום בריאות הנפש כמו פסיכיאטר או פסיכולוג יכולים לסייע לכל אדם להשיב את חייו למסלולם.
אל תהססו לפנות לעזרה. אתם לא לבד.
היפוכונדריה (או חרדת בריאות) היא הפרעה נפשית, כאשר מי שלוקה בה נוטה לדאוג מאוד למצב הבריאותי שלו, גם אם מצבו תקין לחלוטין. פירוט מלא על ההפרעה, במאמר הבא.
התמקדות מוגזמת במצב הרפואי כמו: ביקורים תכופים אצל הרופא (שלא לצורך), חיפוש עקבי אחר סימנים של מחלה ובילוי זמן רב בחקירת סימפטומים באינטרנט. רשימה מלאה ומפורטת של התסמינים, באתר שלנו.
ישנם מספר גורמים היכולים לגרום להתפתחות ההפרעה. היסטוריה של מחלה קשה (של קרוב או אישית) יכולה לגרום לחשש מתמיד שהדבר יקרה שוב. גורם נוסף, הורה הסובל מההפרעה עצמה יכול להשפיע על דרך ההתנהגות של הילדים מבחינה בריאותית. היכנסו והמשיכו לקרוא על הגורמים להפרעה.
הטיפול בהפרעה הוא בעצם טיפול בתסמינים. ישנם שלושה טיפולים אפשריים: טיפול תומך, טיפול תרופתי ופסיכותרפיה. היכנסו למאמר והמשיכו לקרוא על דרכי הטיפול בהפרעה.
