האם הורים אחראים לחרדה של ילדיהם?

אם אי פעם האשמתם את הוריכם בצלקות הפסיכולוגיות שלכם, דעו שאתם לא לבד.

הרבה אנשים בטוחים למדי שהוריהם הם השורש של כל הבעיות הפסיכולוגיות שלהם ובפרט כשמדובר בחרדות שאנשים חווים בבגרותם.

למעשה, הפסיכולוג זיגמונד פרויד טען כי ההתפתחות האישית שלנו נקבעת די על ידי אירועים אשר מתרחשים בילדותנו המוקדמת.

אך האם באמת יש הוכחות לכך שחוויות ילדות מסוימות יכולות לגרום לבעיות פסיכולוגיות נפוצות כמו חרדה או דיכאון בהמשך החיים? ואם זה המצב, האם האשמת הורינו בכך באמת עוזרת לנו להחלים?

במאמר שלפניכם נסקור את הגורמים להתפתחותן של הפרעות פסיכולוגיות והפרעות חרדה בפרט, את הקשר בין חוויות הילדות שלנו לדפוסי ההתנהגות שאנו מתנהלים דרכם בבגרותנו, ונדון בסוגיה האם ההורים באמת אשמים

בעיות הנפשיות שלנו – ולא פחות חשוב: מה עושים עם התשובה לשאלה הזו.

 

אבות אכלו בוסר: על הקשר בין האופן בו גדלתם לאנשים שהפכתם להיות

כשאדם גדל, הוא מפתח אמונות ליבה שמשפיעות על כל דבר בחייו – החל מהאופן שבו הוא מפרש את נסיבות חייו וכלה בבחירות שהוא או היא עושים.

לפעמים, לא צריך יותר מדי דמיון כדי לחבר את הנקודות ולמצוא את הקשר בין הקשיים הנוכחיים בחייו של אדם לבין חוויות הילדות שהביאו אותו למקום הזה.

בין אם גדלתם עם אם קרה, או שהיה לכם אבא אדיש או קשוח מדי, אין ספק שחוויות הילדות שלכם השפיעו רבות על חייכם.

אבל גם אם התמזל מזלכם לגדול בבית אוהב, יש סיכוי טוב שכמו לכולם – גם לכם יש כמה זיכרונות פחות נעימים מימי ילדותכם.

אולי הוריכם ציפו שתהיו מושלמים.

או שאולי הוריך אהבו אותך אך מעולם לא העניקו לך את הכישורים הדרושים לך בכדי להצליח בכוחות עצמך.

בשורה התחתונה, אין דבר כזה ילדות מושלמת, ובעוד שחלק מהמאבקים שלך אולי עזרו לך להתחזק, אחרים עשויים היו להשאיר צלקות רגשיות שאתה נושא עמך עד עצם היום הזה.

השאלה שאנשים רבים תוהים לגביה היא באיזו מידה התפקוד של הוריהם וטראומות או חוויות לא נעימות מימי ילדותם עשויים להיות קשורים לחרדה שמלווה אותם בבגרותם. 

 

מחקרים מוכיחים – או שמא?

מחקר שנערך בשנת 2013 בדק את המודל הביו-פסיכולוגי של בריאות הנפש. תיאוריה זו מבוססת על התפיסה שבעיות נפשיות נובעות משילוב של גורמים:

 

הגורם הביולוגי  

גורמים ביולוגיים כוללים את הגנטיקה שלנו שיכולה להסביר מדוע אנשים מסוימים פגיעים יותר לחרדות והתפתחות של הפרעות נפשיות.

 

הגורם הפסיכולוגי  

גורמים פסיכולוגיים כוללים את הדרך בה אתה חושב, כמו אם אתה חווה הרבה ספק עצמי או אם אתה שומר על השקפה אופטימית או פסימית.

 

הגורם החברתי  

גורמים חברתיים עשויים לכלול נסיבות מעוררות דחק או התנהגויות שיכולות לגרום לבעיות נפשיות.

החוקרים רצו לבדוק מקרוב מדוע אנשים מסוימים יוצאים מילדות קשה יחסית, יצאו ללא פגע ואילו אחרים חווים השלכות לכל החיים.

הם גילו שהגורם המשמעותי ביותר שהשפיע על חוסן של אנשים היה התהליכים הפסיכולוגיים שלהם.

אנשים שהאשימו את עצמם, האשימו את הוריהם או שהתעכבו על חוויותיהם השליליות היו בעלי סיכוי גבוה יותר לחוות בעיות נפשיות מתמשכות לאחר שחוו חוויות שליליות.

זה לא אומר שהבעיות הפסיכולוגיות שלהם לא נבעו מחוויות הילדות שלהם.

אולם מי שהאשים את הוריו בנסיבותיו הנוכחיות חווה שיעורים גבוהים יותר של מחלות נפש.

כאשר אנשים משנים את צורת החשיבה שלהם, הבעיות הפסיכולוגיות שלהם משתפרות.

 

אילו מצבים בחייו של ילד עלולים לגרום לחרדות בבגרותו?

אין ספק שהורים ודמויות מטפלות אחרות הם דמויות מפתח בהתפתחותו של הילד.

אנו יודעים שלחוויות מוקדמות הקשורות למשפחה יש השפעות עמוקות וארוכות טווח על ילדים – רבות מהן חיוביות.

עם זאת חוויות ילדות שליליות עלולות לגרום נזק או מצוקה ועלולות להפריע במידה מסוימת להתפתחותו הפיזית ו / או הפסיכולוגית של הילד.

דוגמאות לחוויות מסוג זה כוללות עוני, התעללות נפשית או פיזית, גירושין של ההורים או מות הורה.

למרבה הצער, חוויות מסוג זה הן נפוצות ביותר.

כמעט מחצית מהמבוגרים עברו לפחות חוויית ילדות שלילית אחת.

כמעט אחד מכל עשרה חווה ארבע חוויות שליליות כאלה או אחרות בילדותו.

מחקרים מצאו קשרים בין חוויות ספציפיות לבין תוצאות שליליות שונות, עם השפעות שנמשכות עד לבגרות.

לדוגמא, התנסות בגירושין של הורים, פרידה או אובדן – או מגורים עם גורם מטפל הלוקה בנפשו – מגדילה את הסיכון לפתח בעיות בבריאות הנפש שמלוות את האדם לשארית חייו.

 

על הקשר בין גירושין של ההורים לחרדות שמלוות ילדים

חוויות טראומטיות בילדות הן דבר שכיח למדי.

לאחרונה נערך מחקר שהראה כי גירושין בין ההורים מביאים לעלייה בסיכון לכל החיים להתפתחות של דיכאון אצל צאצאיהם.

לטובת מחקר זה שולבו נתונים מ – 18 מחקרים שונים שפורסמו בעשורים האחרונים, עם יותר מ – 24,000 משתתפים בסך הכל.

הממצאים מראים באופן גורף כי אנשים אשר חוו גירושין של הורים במהלך תקופת הילדות שלהם, היו בסבירות גבוהה ב – 56% לסבול מדיכאון בבגרותם מאשר אלה שלא חוו גירושין.

ידוע גם כי לרוב מצוקות שונות בילדות קשורות זו בזו. לדוגמא, גירושין של הורים יכולים להביא לשינוי במעמד הסוציו אקונומי של משפחות רבות.

מחקרים הראו כי הצטברות נסיבות שליליות מעלה את הסיכון לבעיות נפשיות שונות – ואף להתאבדות .

 

מה שלא הורג מחשל? על פגיעות מול חוסן

אך כיצד יכולות כמה חוויות ילדות טראומטיות להשפיע על אדם לכל החיים? הסבר אפשרי אחד הוא שחשיפה לאירועים כאלה מגבירה את הפגיעות של האדם להשפעות של אירועים מלחיצים מאוחרים יותר.

לדוגמה, גירושין הם חוויה קשה עבור רוב המבוגרים שמתגרשים מבני זוגם – זה קשור לתסמינים של חרדה ודיכאון.

אך אנשים שחוו גם מצוקות מוקדמות בילדות שלהם, סובלים מסיכון גבוה עוד יותר לפתח חרדה ודכאון כתוצאה מגירושים. 

אולם התנסות במצבי מצוקה בילדות אינה בהכרח הופכת אנשים לפגיעים יותר.

עובדה היא שיש ילדים מסוימים שאף פעם לא סובלים מהשלכות שליליות אפילו לנוכח מצוקות מרובות קשות – תכונה שפסיכולוגים מכנים בשם "חוסן נפשי".

בנסיבות אלה, החוויה השלילית מחזקת את העמידות של האדם ללחץ בשלבים המאוחרים יותר בחייו.

אנשים עמידים לומדים להכיר את עצמם ואת העוצמות החבויות בהם כאשר הם עוברים זמנים קשים – הם לומדים כיצד לנהל בצורה הטובה ביותר את תגובותיהם ולהתמודד בהצלחה עם הלחץ בעתיד.

 

המתכון הסודי לחוסן נפשי

נראה אם כן שהאופן שבו הילד מגיב לחוויות מלחיצות תלוי בתמהיל מורכב של גורמים שונים,

שכוללים את הגנים, המזג והיכולת הקוגניטיבית שלו או שלה.

החוקרים בוחנים כעת באיזו מידה כל אחד מן הגורמים הללו עוזר לקבוע אם מישהו יפתח חוסן נפשי או לא.

אנו עשויים לראות תוצאות בקרוב.

עם התקדמות מתמשכת בתחום הגנומיקה האנושית, יחסי הגומלין המורכבים בין גורמים גנטיים וסביבתיים מתחילים להתגלות.

כיצד יתכן שילדים מסוימים מפתחים חוסן נפשי ואחרים לא? זוהי שאלה שהקהילה המדעית מנסה להתמודד עימה.

חשוב לזכור שהתוצאות השליליות של טראומות ילדות אינן נמנעות.

אולם גם כשאדם שעבר טראומה בילדותו מתבגר, עדיין לא מאוחר מדי לשנות את דרכי ההתמודדות שלו עם ההשלכות הללו – אפילו כשמדובר בטראומות חמורות כמו התעללות פיזית או רגשית, והזנחה.

ישנן תוכניות טיפול נבחרות מתחום הפסיכותרפיה כגון טיפול קוגניטיבי התנהגותי או טיפול דיאלקטי שתוכננו במיוחד עבור אנשים שחוו מצוקות מרובות בילדות, ויכולות להועיל להם מאוד.

 

משחק האשמה

אנשים רבים נוטים יותר להאשים את הוריהם בבעיותיהם.

על פניו נראה כי מציאת הגורם המרכזי לכאב שלך יכול להועיל, ובטח עדיף להאשים את ההורים שלך מאשר להאשים את עצמך.

עם זאת, מחקר גדול של יותר מ – 30,000 משתתפים מ – 72 מדינות בעולם, הראה כי האשמת הורים אינה מסייעת לאנשים להתרחק מן ההשלכות השליליות של חוויות קשות שעברו בילדותם.

המחקר מצא שמי שהתעכב על חוויות שליליות כמו התעללות, ועסק בהאשמת אחרים או האשים את עצמו, היה בסיכון גדול יותר לסבול מבעיה נפשית מאלו שלא עשו זאת.

המחקר מציע אפוא כי תהליכים פסיכולוגיים כמו האשמת הורים יכולים להיות מסוכנים יותר לבריאות הנפש מחוויות העבר עצמן.

 

העבר רודף אתכם? הסתכלו קדימה

אם אנו רוצים להתגבר על הטראומה מהעבר שלנו ולשגשג, עלינו להפסיק להאשים את ההורים ולעסוק בעבר שלנו, ובמקום זאת להתמקד בהווה שלנו ולהשתלט על חיינו.

חוויות חיוביות שנחווה בבגרותנו, כגון פעילות גופנית סדירה, רכישת השכלה גבוהה ומציאה של מעגלי תמיכה חברתיים, הוכחו ככאלו שמשפרים התפקוד הנפשי של אנשים – לרבות התפקוד הקוגניטיבי, בריאות הנפש והרווחה

הכללית של האדם.

לגבי בעיות נפשיות קשות ומתמשכות, חיפוש עזרה מקצועית – החל מטיפול בשיחה (פסיכותרפיה) ועד טיפול בתרופות – גם הוא דרך להמשיך הלאה.

אז לא משנה מה הרקע שלך, אל תשכח שלעולם לא יהיה מאוחר מדי להעצים את חייך באמצעות חוויות חיוביות, ולהתרחק מהצל הגדול שמצוקות הילדות מטילות על חייך כמבוגר.

קצת עבודה עצמית בהחלט יכולה לעזור לך לפתח את החוסן הפנימי שלך.

 

מה אם…? השאלה שרודפת את ההורים שלכם

כשמישהו מפתח הפרעה פסיכיאטרית, אחד הדברים הראשונים שאותו אדם ויקיריו תוהים לגביו הוא: האם אני גרמתי לזה? האם יכולתי למנוע זאת? האם זה איכשהו באשמתי?

אלה הסובלים מההפרעה הפסיכיאטרית תוהים לעתים קרובות אם הם אשמים איכשהו במחלתם – מכיוון, שלמשל, הם השתמשו בסמים ברחוב, שתו אלכוהול או הזניחו את בריאותם באופנים אחרים.

הורים לאנשים שאובחנו כסובלים מהפרעות פסיכיאטריות יכולים לחוש אשמה מסיבות שונות ומגוונות.

ההורים תוהים לעתים קרובות אם יתכן שילדם פיתח הפרעה פסיכיאטרית מכיוון שהם התגרשו או מכיוון שהאם חלתה בשפעת או שתתה כוס קפה או יין בזמן שהיתה בהריון.

והחברה, למרבה הצער, לפעמים מחזקת את רגשות האשמה של ההורים.

הורים רבים סבורים שאם הם היו מחמירים יותר עם ילדם או לחילופין – היו רכים יותר כלפיו, אולי הילד שלהם לא היה מפתח הפרעה נפשית.

כמו כן, אם להורה יש היסטוריה משפחתית של מחלה פסיכיאטרית, הוא עשוי לחוש אשמה בגין גרימת מחלות נפשיות על ידי "העברת גנים רעים" לילדו שנפגע.

רגשות האשמה הללו בנוגע לשאלה אם מחלת נפש היא "אשמתו" של מישהו, הם שכיחים מאוד.

הם גם מאוד לא נעימים. למען האמת, הם כל כך לא נוחים עד שלעתים אנשים מתקשים לדבר עליהם.

אלה רגשות שגורמים למשפחות בושה רבה וסבל רב.

 

אז האם זו אשמת מישהו?

ישנם נתונים רבים המראים בבירור כי הפרעות פסיכיאטריות נגרמות על ידי שילובים של גורמי פגיעות סביבתיים שונים (כגון אירועי חיים) וגורמי פגיעות גנטיים.

אף אחד מהגורמים התורמים איננו מספיק בכוחות עצמו בכדי לגרום למחלות נפשיות.

ברוב המקרים, ההשפעות המשולבות של שני הגורמים הללו, עם תרומות רבות ושונות, הן שמובילות בסופו של דבר להתפתחות של מחלות נפש.

 

האם יתכן שהחרדה הועברה אליי באופן תורשתי?

ראשית, חשוב לזכור שגנים לבדם בדרך כלל אינם גורמים לבעיות נפשיות – כלומר, ילדים אינם יורשים הפרעות נפשיות מהוריהם.

מה שעשוי לעבור בתורשה הוא הפגיעות שלנו למחלות נפש,

אך מחקרים מצביעים על כך שלכולם יש פגיעות גנטית כלשהי להפרעות נפשיות – לא רק לאלה הסובלים מהן בפועל.

שנית, אף אדם אינו יכול לשלוט בגנים שהוא מעביר לילדיו.

גם אנשים שאינם סובלים מכל תסמין של חרדה או הפרעה נפשית אחרת, עלולים לגלות שילדיהם בעלי נטיה חרדתית.

אם ניקח בחשבון את כל זה ביחד, ברור כי גם אם להורה יש היסטוריה משפחתית של מחלות נפשיות, לא ניתן לייחס את מחלת הנפש של ילדו בהכרח לקבלת "גנים רעים" מההורה.

 

האם חוויות שליליות שחוויתי עם ההורים יכולות להיות קשורות לחרדה שלי?

חשוב מאוד לזכור שכל ניסיון חיים בפני עצמו בדרך כלל אינו גורם למחלות נפש.

לעתים קרובות מדובר בשילוב של אירועים שעשויים לתרום להתפתחות של מחלות נפש, בדרך כלל יחד עם נטיה גנטית בסיסית.

חשוב גם להבין כי חוויות אינן חייבות להיות שליליות באופן דרמטי – כמו חוויות של טראומה – כדי לתרום להתפתחות של מחלה נפשית.

אירועי חיים מסוימים לא נתפסים בהכרח כשליליים אך יכולים להיות מלחיצים – תכנון חתונה או חופשה, למשל.

גם אירועים מלחיצים מסוג זה עשויים לתרום להתפתחות של הפרעות חרדה או החמרתן אם אדם מסוים מועד לכך.

 

האם הורים טובים מגדלים ילדים בריאים נפשית?

הורים חשים לעתים קרובות אשמה על ההפרעות הנפשיות של ילדיהם ותוהים אם הם היו יכולים למנוע זאת על ידי היותם הורים "טובים יותר".

אנו יודעים שאפילו "הורות מושלמת" אינה יכולה למנוע מחלות נפשיות.

חשוב להכיר בכך שיש לנו שליטה מוגבלת ברבים מהדברים שקורים לנו במהלך חיינו, וקורים בחיי יקירינו.

 

האם יש להורים שליטה כלשהי על בריאותם הנפשית של ילדיהם?

מכיוון שההתפתחות של הפרעות נפשיות איננה תלויה בגנים בלבד, ישנם דברים שאנו יכולים לעשות כדי לנסות להגן על בריאות הנפש שלנו ושל יקירינו.

מתן דוגמא אישית להרגלים בריאים הקשורים לשינה, פעילות גופנית, תזונה ותמיכה חברתית יכול להועיל מאוד.

זה יכול להיות אתגר לשמור על ההרגלים הבריאים האלה כל הזמן – אף אחד לא מושלם בזה.

אבל כשיש לנו תקופות בהן אנו לא דואגים לעצמנו כפי שהיינו רוצים, חשוב לנסות ולקבל את זה שאנחנו עושים את הכי טוב שאנחנו יכולים תחת הנסיבות, כדי לא להרגיש אשמים כל הזמן.

הכי חשוב זה תמיד להיות טובי לב וסבלניים כלפי עצמנו וכלפי ילדינו.

זוהי הדרך לכוון את הילדים למקום של איזון נפשי וחוסן רגשי.

 

לחפש פתרונות ולא תירוצים

אף שזה טבעי ואנושי לחפש את הסיבות שבגינן אתם נאבקים בבעיות מסוימות בחייכם, כמו הפרעות חרדה או דיכאון, חשוב שלא ליפול למלכודת התירוצים.

החדשות הטובות הן שללא קשר לסוג הילדות שהיתה לכם, אתם עדיין יכולים ללמוד דרכים בריאות יותר לחשוב, להרגיש ולהתנהג.

הצעד הראשון בבניית חוסן נפשי מתחיל בהימנעות מהטלת האשמה על הוריכם בבעיות הנוכחיות בחייכם.

האדם היחיד שאחראי לאושר שלכם כעת הוא לא אחר מאשר אתם בעצמכם.

אם אתם מתקשים במיוחד להתמודד עם משהו שקרה בילדותכם – או אפילו עם משהו שהתרחש במהלך חייכם הבוגרים – חפשו עזרה מקצועית בהקדם.