מחלות נפש – על הסוגים השונים של הפרעות נפשיות ודרכי הטיפול בהן

המונח "מחלת נפש" מתייחס לעתים קרובות למה שמכונה בשפה מקצועית הפרעות נפשיות או הפרעות פסיכיאטריות.

הפרעות נפשיות הן דפוסים של תסמינים התנהגותיים או פסיכולוגיים המשפיעים על תחומי חיים רבים.

הפרעות אלה יוצרות מצוקה עבור האדם שחווה תסמינים אלה.

במאמר שלפניכם תמצאו כמה מהקטגוריות העיקריות של ההפרעות הנפשיות המתוארות במדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות (DSM).

המהדורה האחרונה של מדריך האבחון היא DSM-5 ושוחררה במאי 2013.

זוהי אחת המערכות הנפוצות ביותר לסיווג הפרעות נפשיות המספקת קריטריוני אבחון סטנדרטיים.

 

הפרעות דו קוטביות

הפרעות דו קוטבית מייצגות קטגוריה עיקרית של הפרעות פסיכולוגיות.

הפרעה דו קוטבית מאופיינת בשינויים תכופים במצב הרוח כמו גם בשינויים בפעילות וברמות האנרגיה.

ההפרעה כרוכה לרוב במעברים חדים בין מצבי רוח מרוממים לתקופות של דיכאון.

המונחים המשמשים כדי לבטא מצבי רוח מורכבים אלו הם "מאניה", "היפומאניה" או "דכאון דו קוטבי".

בעבר היתה מוכרת ההפרעה הדו קוטבית בשם "מאניה דיפרסיה". להלן האפיזודות המאפיינות את ההפרעה הדו קוטבית:

 

מאניה

מאופיינת בתקופה מובהקת של מצב רוח מרומם, מוחצן, פזרני או רגזני, המלווה בהגברת הפעילות והאנרגיה.

תקופות של מאניה מאופיינות לפעמים בתחושות של הסחת דעת, עצבנות וביטחון יתר.

אנשים שחווים מאניה נוטים גם הם לעסוק בפעילויות שעלולות להיות להן השלכות שליליות לטווח הארוך כמו הימורים וקניות.

 

היפומאניה

מצב שמאופיין בתסמינים דומים למאניה, אך ברמת תפקוד גבוהה ונשלטת יותר.

 

דיכאון דו קוטבי

מאופיין בתחושות של מצב רוח מדוכדך או עצב יחד עם חוסר עניין בפעילויות.

זה עשוי לכלול גם רגשות אשם, עייפות ועצבנות.

במהלך תקופה דיכאונית, אנשים עם הפרעה דו קוטבית עשויים לאבד עניין בפעילויות שהם נהנו מהן קודם לכן,

לחוות קשיי שינה ואפילו לחשוב על התאבדות.

 

פרקים מאניים וגם דיכאוניים (אפיזודות מעורבות)

יכולים להיות מפחידים עבור האדם החווה תסמינים אלה, כמו גם עבור בני המשפחה, החברים ובני זוג, הצופים בהתנהגויות אלה ובשינויי מצב רוח.

למרבה המזל, טיפולים מתאימים ויעילים, הכוללים לעתים קרובות גם תרופות וגם פסיכותרפיה (טיפול בשיחות), יכולים לעזור לאנשים עם הפרעה דו קוטבית לנהל בהצלחה את הסימפטומים

שלהם.

 

הפרעות חרדה

הפרעות חרדה הן סוג של הפרעה פסיכולוגית.

הפרעות חרדה הן כאלה המאופיינות בפחד מוגזם ומתמשך, דאגה, חרדות, פוביות והפרעות התנהגותיות קשורות.

פחד כרוך תגובה רגשית לאיום, בין אם האיום הוא אמיתי או מדומה.

חרדה כרוכה בציפייה שיכול להיווצר איום עתידי.

 

הסוגים הנפוצים של הפרעות חרדה הם:

 

הפרעת חרדה כללית

המאופיינת בדאגה מוגזמת מפני אירועים יומיומיים.

בעוד שלחץ ודאגה הם חלק נורמלי ואף נפוץ בחיים, הפרעת חרדה כללית כרוכה בדאגות כה מוגזמות שהיא מפריעה לרווחתו ולתפקודו של האדם.

 

אגורפוביה

מאופיינת בפחד עז ממגוון רחב של מקומות ציבוריים.

אנשים שחווים הפרעה זו חוששים לעתים קרובות כי הם יסבלו מהתקף חרדה במצב בו הבריחה עשויה להיות קשה.

בגלל הפחד הזה, אנשים עם אגורפוביה לרוב נמנעים ממצבים שעלולים לעורר התקף חרדה.

במקרים מסוימים, התנהגות הימנעות זו יכולה להגיע לנקודה בה האדם אינו מסוגל אפילו לעזוב את ביתו שלו.

 

הפרעת חרדה חברתית

הינה הפרעה פסיכולוגית שכיחה למדי, הכרוכה בפחד לא רציונלי מהשפלה פומבית, ביקורת חברתית או שיפוט מצד אנשים אחרים.

החרדה הנגרמת מהפרעה זו יכולה להשפיע באופן משמעותי על חייו של האדם ולהקשות על התפקוד בבית הספר, בעבודה ובמסגרות חברתיות אחרות.

 

פוביות ספציפיות

כרוכות בפחד קיצוני מאובייקט או מצב מסוים בסביבה.

כמה דוגמאות לפוביות ספציפיות נפוצות כוללות: פחד מעכבישים, פחד גבהים או פחד מנחשים.

ארבעת הסוגים העיקריים של פוביות ספציפיות כוללים אירועים טבעיים (רעמים, ברקים, סופות טורנדו), מצבים רפואיים (פרוצדורות רפואיות, טיפולי שיניים, ציוד רפואי), בעלי חיים (כלבים,

נחשים, חרקים) ומצבים (חללים קטנים, יציאה מהבית, נהיגה).

כאשר אנשים הסובלים מפוביה ספציפית מתמודדים עם אובייקט או מצב פובי, הם עלולים לחוות בחילה, רעידות, דופק מהיר ואפילו פחד מוות.

 

הפרעת פאניקה

היא הפרעה פסיכיאטרית המתאפיינת בהתקפי חרדה שלעתים קרובות נראים כאילו הופיעו ללא כל סיבה.

בגלל זה, אנשים הסובלים מהפרעת פאניקה חווים לעתים קרובות חרדה והתעסקות יתר באפשרות להתקף חרדה נוסף.

למשל, אנשים עשויים להתחיל להימנע ממצבים וממקומות בהם התרחשו פיגועים בעבר או היכן שהם עשויים להתרחש בעתיד.

זה יכול ליצור ליקויים משמעותיים בתחומים רבים בחיי היומיום ולהקשות על השגרה התקינה.

 

הפרעת חרדת נטישה

היא סוג של הפרעת חרדה הכוללת מידה מופרזת של פחד או חרדה הקשורים להפרדה מדמויות ההתקשרות.

אנשים מכירים לעיתים קרובות את הרעיון של חרדת נטישה משום שהוא נוגע לפחד של ילדים צעירים להיות נפרדים מהוריהם, אך ילדים ומבוגרים גדולים יותר יכולים לחוות זאת גם כן.

כאשר התסמינים הופכים חמורים עד כדי כך שהם מפריעים לתפקוד תקין, האדם עלול להיות מאובחן עם הפרעת חרדת נטישה.

התסמינים כרוכים בפחד קיצוני להתרחק מהמטפל או מדמות ההתקשרות.

האדם הסובל מתסמינים אלה עשוי להימנע מהתרחקות מהבית, יציאה לבית הספר או אף נישואין, וכל אלו כדי להישאר בסמיכות לדמות הדומיננטית בחייו או חייה.

 

הפרעות הקשורות לדחק וטראומה

הפרעות נפשיות הקשורות לטראומה וסטרס נובעות לרוב מחשיפה לאירוע מלחיץ או טראומטי.

 

הפרעות הכלולות בקטגוריה זו כוללות:

 

הפרעת דחק חריפה

מאופיינת בהופעת חרדה קשה עד לתקופה של חודש לאחר חשיפה לאירוע טראומטי כמו אסונות טבע, מלחמה, תאונות ועדות למוות.

כתוצאה מכך האדם עלול לחוות תסמינים דיסוציאטיביים כמו תחושת מציאות משתנה, חוסר יכולת לזכור היבטים חשובים באירוע ופלאשבקים עזים כאילו האירוע מתרחש מחדש.

תסמינים אחרים יכולים לכלול קהות רגשית, זיכרונות טורדניים מהטראומה וקושי לחוות רגשות חיוביים.

 

הפרעות הסתגלות

יכולות להופיע כתגובה לשינוי פתאומי כמו גירושין, אובדן עבודה, סיום קשר קרוב, מעבר דירה או אובדן או אכזבה אחרים.

הפרעה פסיכולוגית מסוג זה יכולה להשפיע על ילדים ומבוגרים כאחד ומתאפיינת בסימפטומים כמו חרדה, עצבנות, מצב רוח מדוכא, דאגה, כעס, חוסר תקווה ותחושת בידוד.

 

הפרעת דחק פוסט טראומטית

(PTSD) יכולה להתפתח לאחר שאדם חווה חשיפה למוות ממשי או סכנת מוות, פציעה קשה או אלימות מינית.

תסמינים של PTSD כוללים אפיזודות של חוויה מחדש של האירוע, הימנעות מדברים שמזכירים את האירוע הטראומטי או האנשים הקשורים בו, ומחשבות שליליות.

סיוטים, פלאשבקים, פרצי כעס, קשיי ריכוז, תגובות בהלה מוגזמות וקושי בזיכרון היבטים של האירוע, הם רק כמה מהתסמינים שאנשים עם PTSD עשויים לחוות.

 

הפרעת התקשרות ריאקטיבית

עלולה להיווצר כאשר ילדים אינם יוצרים קשרים תקינים עם מטפלים בוגרים במהלך השנים הראשונות של ילדותם.

תסמינים של ההפרעה כוללים נסיגה מהדמויות המטפלות בחייהם והפרעות חברתיות ורגשיות הנובעות מדפוסים של הזנחה וטיפול לא מספק.

 

הפרעות דיסוציאטיביות

הפרעות דיסוציאטיביות (או בשמן הנוסף: "הפרעות ניתוק") הן הפרעות פסיכולוגיות הכרוכות בשיבוש בתפיסה, בתודעה, בזהות ובזיכרון. 

 

ההפרעות הדיסוציאטיביות השכיחות הן:

 

אמנזיה דיסוציאטיבית

– כוללת אובדן זיכרון זמני כתוצאה מניתוק.

במקרים רבים, אובדן זיכרון זה, שעלול להימשך תקופה קצרה בלבד או שנים רבות, הוא תוצאה של טראומה פסיכולוגית כלשהי.

אמנזיה דיסוציאטיבית היא הרבה יותר משכחה פשוטה.

מי שחווה הפרעה זו עשוי לזכור פרטים מסוימים על אירועים אך ייתכן שלא יזכור בפרטים אחרים הנוגעים לפרק ​​זמן מוגדר.

 

הפרעת זהות דיסוציאטיבית

שכונתה בעבר "הפרעת אישיות מרובת פנים" או בשמה הנפוץ יותר – "פיצול אישיות", כוללת נוכחות של שתי זהויות או יותר בנפשו של האדם.

לכל אחת מהזהויות האלה יש דרך משלה לתפוס את הסביבה ולתקשר איתה.

אנשים הסובלים מהפרעה זו חווים שינויים בהתנהגות, בזיכרון, בתפיסה, בתגובות הרגשיות ובתודעה.

 

הפרעת דפרסונליזציה

או בשמה הנוסף: "הפרעת נתק מהעצמי", מאופיינת בחוויה של תחושת הימצאות מחוץ לגוף של עצמך (דה פרסונליזציה) והתנתקות מהמציאות (דה ראליזציה).

אנשים הסובלים מהפרעה זו חשים לעיתים קרובות תחושת ניתוק מן המציאות והתנתקות בלתי רצונית מהזיכרונות, הרגשות והתודעה שלהם עצמם.

 

הפרעות סומאטיות

הפרעות בתסמינים סומטיים הן סוג של הפרעות פסיכולוגיות הכוללות תסמינים גופניים בולטים שלא בהכרח ניתן למצוא להם סיבה פיזית שניתן לאבחן.

בניגוד לדרכים קודמות להמשגת הפרעות אלה בהתבסס על היעדר הסבר רפואי לתסמינים הגופניים, האבחנה הנוכחית מדגישה את המחשבות, הרגשות וההתנהגויות החריגות שמתרחשות

כתגובה לתסמינים אלה.

 

הפרעות הכלולות בקטגוריה זו:

 

הפרעת תסמינים סומטיים 

כרוכה בעיסוק בתסמינים גופניים המקשים על תפקוד תקין.

העיסוק הזה בתסמינים מביא למצוקה רגשית וקושי להתמודד עם חיי היומיום.

חשוב לציין כי תסמינים סומטיים אינם מעידים על כך שהאדם מזייף את כאביו, עייפותו או תסמינים אחרים.

במצב זה, זה לא כל כך התסמינים הגופניים האמיתיים שמשבשים את חייו של האדם, כמו התגובה הקיצונית והתנהגויות הנובעות מכך.

 

הפרעת חרדת בריאות 

או בשמה העממי: היפוכונדריה, מאופיינת בדאגה מוגזמת למצב רפואי לא מאובחן.

מי שחווה הפרעה פסיכולוגית זו חושש יתר על המידה מתפקודי הגוף ותחושותיו ומשוכנע כי יש להם או שיחלו במחלה קשה.

אנשים אלו אינם נרגעים כאשר בדיקות רפואיות חוזרות תקינות.

העיסוק הזה במחלה גורם לחרדה ומצוקה משמעותית.

זה גם מוביל לשינויים בהתנהגות כמו חיפוש בדיקות / טיפולים רפואיים והימנעות ממצבים שעלולים להוות סיכון בריאותי.

 

הפרעת המרה

כוללת התנסות בתסמינים מוטוריים או חושיים חסרי הסבר נוירולוגי או רפואי תואם.

במקרים רבים, ההפרעה נובעת מפגיעה גופנית ממשית או טראומה פיזית מה שמביא לתגובה פסיכולוגית ורגשית.

 

הפרעה עובדתית

היא כאשר אדם יוצר, מזייף או מגזים בכוונה בתסמיני מחלה.

תסמונת מינכהאוזן, בה אנשים מזייפים מחלה כדי למשוך תשומת לב, היא סוג אחד של הפרעה עובדתית.

 

הפרעות אכילה

הפרעות אכילה מאופיינות בדאגות אובססיביות למשקל ודפוסי אכילה משבשים המשפיעים לרעה על בריאותם הגופנית והנפשית של הסובלים מהן.

 

בין הסוגים השכיחים של הפרעות אכילה ניתן למצוא:

 

אנורקסיה נרבוזה 

הפרעת אכילה אשר מאופיינת בצריכת מזון מוגבלת המובילה לירידה במשקל והגעה למשקל גוף נמוך מאוד.

לאנשים החווים הפרעה זו יש גם עיסוק אובססיבי עם מזון ופעילות גופנית שנובעים מן החשש לעלות במשקל, וכן מבט מעוות על המראה וההתנהגות שלהם.

 

בולימיה נרבוזה  

כוללת התקפי זלילה שלאחריהם ננקטות פעולות טיהור לפיצוי על הבולמוסים האלה.

התנהגויות מפצות אלה עשויות לכלול הקאות יזומות, שימוש בחומרים משלשלים או משתנים, ופעילות גופנית מופרזת.
 

הפרעת אכילת יתר 

כוללת אפיזודות של אכילה בולמוסית בה הפרט צורך כמות גדולה באופן יוצא דופן של מזון במשך מספר שעות.

לא רק שאנשים הסובלים מההפרעה אוכלים יותר מדי, הם גם מרגישים כאילו אין להם שליטה על אכילתם.

בולמוסי זלילה מופעלים לעתים קרובות על ידי רגשות מסוימים כמו הרגשת אושר או חרדה, משעמום, או בעקבות אירועים מלחיצים.

 

הפרעות דיכאון

הפרעות דיכאון הן סוג של הפרעה נפשית הכוללת מספר מצבים.

כולם מאופיינים בנוכחות מצבי רוח של עצבות או דכדוך, ריקנות או רגזנות, המלווים בתסמינים גופניים וקוגניטיביים.

הם נבדלים זה מזה מבחינת משך, תזמון או אטיולוגיה.

להלן סוגי הפרעות הדכאון השכיחות:

 

הפרעת דיכאון מז'ורית 

או בשמה הידוע: דכאון קליני.

מצב המאופיין באובדן עניין בפעילויות ומצב רוח דיכאוני המביא לפגמים משמעותיים באופן בו אדם מסוגל לתפקד.

 

הפרעת דיכאון מתמשכת (דיסתימיה) 

זהו סוג של דיכאון מתמשך, כרוני, המאופיין בסימפטומים אחרים של דיכאון, שלמרות שהם לעתים פחות חמורים, הם מתמידים לאורך זמן.

אבחון של דיסתימיה מתבסס על קיומו של מצב רוח מדוכדך ברוב הימים לתקופה של שנתיים לפחות.

 

הפרעה דיכאונית לא מובחנת 

אבחנה זו מיועדת למקרים בהם התסמינים אינם עומדים בקריטריונים לאבחון הפרעה דיכאונית מסוג אחר, אך הם עדיין יוצרים בעיות בחייו ובתפקודו של האדם.

הפרעות הדיכאון מאופיינות כולן בתחושות עצב ומצב רוח ירוד לאורך זמן, שהם חמורים מספיק כדי להשפיע על אופן תפקודו של האדם.

תסמינים שכיחים המשותפים להפרעות אלה כוללים קושי להרגיש עניין ומוטיבציה, חוסר עניין בפעילויות שנהנו מהן בעבר, הפרעות שינה וריכוז לקוי.

קריטריוני האבחון משתנים לכל מצב ספציפי.

עבור הפרעת דיכאון חמורה, אבחון מחייב את האדם להתנסות בחמישה או יותר מהתסמינים הבאים במהלך תקופה של שבועיים.

אחד התסמינים הללו חייב לכלול מצב רוח מדוכא או אובדן עניין או הנאה מפעילויות שהאדם נהנה מהן בעבר.

 

התסמינים יכולים לכלול:

• מצב רוח מדוכדך במשך רוב שעות היום או כולו
• ירידה או חוסר עניין בפעילויות שהאדם נהנה מהן קודם לכן
• ירידה משמעותית במשקל או עליה במשקל
• ירידה בתיאבון או הגברת התיאבון
• הפרעות שינה
• תחושות של אי שקט
• חוסר אנרגיה או עייפות הנמשכים רוב או כל היום
• רגשות אשם או חוסר ערך
• קושי לחשוב או להתרכז
• עיסוק במוות או במחשבות על התאבדות

 

טיפולים בהפרעות דיכאון כרוכים לעתים קרובות בשילוב של פסיכותרפיה ותרופות.

 

סכיזופרניה

סכיזופרניה היא מצב פסיכיאטרי כרוני המשפיע על חשיבתו, תחושתו והתנהגותו של האדם.

זהו מצב מורכב וארוך טווח.

קריטריוני האבחון של DSM-5 מציינים ששני תסמינים או יותר של סכיזופרניה חייבים להיות קיימים למשך חודש לפחות על מנת שניתן יהיה לאבחן את ההפרעה הנפשית בתור סכיזופרניה. 

סימפטום אחד חייב להיות אחד מהתסמינים ה"חיוביים" הבאים:

 

אשליות:

אמונות המתנגשות עם המציאות

 

הזיות:

נטיה לראות או לשמוע דברים שאינם באמת שם

 

דיבור לא מאורגן:

שימוש במילים שלא לפי כללי השפה ובאופן לא קוהרנטי

 

הסימפטום השני עשוי להיות אחד מהבאים: 

 

התנהגות לא מאורגנת או קטטונית לחלוטין

(חשיבה מבולבלת, התנהגות או תנועות ביזאריות)

 

תסמינים "שליליים" 

תסמיני חסך (חוסר היכולת ליזום תכניות, לדבר, להביע רגשות או לחוש הנאה)

האבחון מחייב גם ליקויים משמעותיים בתפקוד החברתי או התעסוקתי לתקופה של שישה חודשים לפחות. 

הופעת סכיזופרניה היא בדרך כלל בשלהי שנות העשרה המאוחרת או תחילת העשרים לחייו של אדם, כאשר גברים בדרך כלל מראים תסמינים מוקדמים יותר מאשר נשים.

סימנים קודמים למצב העלולים להופיע לפני האבחון כוללים מוטיבציה לקויה, מערכות יחסים קשות וביצועים גרועים בבית הספר.

המכון הלאומי לבריאות הנפש מציע כי גורמים מרובים עשויים למלא תפקיד בגרימת סכיזופרניה כולל גנטיקה, כימיה מוחית, גורמים סביבתיים ושימוש בחומרים.

אמנם אין תרופה לסכיזופרניה, אך ישנם טיפולים זמינים המאפשרים לנהל את תסמיני המצב.

טיפולים כוללים בדרך כלל תרופות אנטי פסיכוטיות, פסיכותרפיה, עזרה עצמית על ידי שינויים באורח החיים, חינוך ותמיכה חברתית.

 

הפרעות טורדניות כפייתיות

הפרעות טורדניות כפייתיות היא קטגוריה של מצבים פסיכיאטריים שהשכיח בהם הינו:

 

הפרעה אובססיבית כפייתית (OCD) 

הקריטריונים האבחוניים ב DSM-5 מפרטים שכדי לאבחן הפרעה טורדנית כפייתית, על האדם לחוות אובססיות, קומפולסיות או שניהם.

אובססיות מוגדרות כמחשבות חוזרות, מתמשכות, ודחפים המובילים למצוקה או חרדה.

כפיות (קומפלסיות) הן התנהגויות חוזרות ונשנות שהאדם חש שעליו לבצע.

פעולות אלה מבוצעות על מנת להפחית חרדה או כדי למנוע תוצאה איומה כלשהי.

טיפולים ב – OCD מתמקדים בדרך כלל בשילוב של טיפול פסיכולוגי ותרופות.

טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) או סוג של CBT המכונה חשיפה ומניעת תגובה (ERP) הם הטכניקות שמשתמשים בהן בדרך כלל.

 

בשורה התחתונה – "מחלות" נפש הן בעצם לא מחלה

הפרעות נפשיות יכולות לגרום לשיבושים בתפקוד היומיומי, בזוגיות, בעבודה, בבית הספר ובתחומים חשובים אחרים.

עם זאת, אף שלהפרעות אלו מיוחסת סטיגמה של מחלה או עניין שיש להתבייש בו, חשוב לדעת כי אנשים רבים בכל העולם חווים בשלב כזה או אחר בחייהם הפרעות נפשיות ונזקקים לסיוע

מקצועי ותמיכה.

החדשות המשמחות הן כי באבחון וטיפול מתאימים, אנשים יכולים למצוא הקלה בתסמינים שלהם ולגלות דרכים להתמודד עם הפרעות נפשיות ביעילות.