מנגנון נפשו של האדם הוא עולם שלם, מורכב, ומלא בדרכי התמודדות ומעקפים, שהנפש לעיתים עושה על מנת להתמודד עם טראומות שונות. מהקשות והמורכבות שבהן, היא הטראומה מפגיעה מינית. שורדים רבים עוברים מסע ייסורים שלם עד שיוכלו בכלל להודות בביטחון מלא במה שהתרחש – וההדחקה, שאמנם באה לשמור עלינו, רק מקשה על חידוד הזיכרון. אז איך מתמודדים עם פגיעה מינית מודחקת? ומה אפשר לעשות כדי לסייע ליקרים לנו?
להיפטר ממנגנוני הבושה
הכרה בכך שאכן נעשתה תקיפה מינית היא לעיתים דרך ארוכה, המלאה בהיסוסים רבים, חוסר וודאות, והתחבטויות של השורד מול עצמו. אבל לבושה, או להסתרה – אין מקום בשיח הזה של האדם מול עצמו, ושלו מול הסובבים אותו. חשוב להעניק לו את התמיכה הנכונה, ולפנות לאנשי המקצוע שיוכלו לתת יד, וגם לדרוש צדק עבור הפוגע.
בפן המשפטי, חשוב לפנות למצוא עו"ד ויינרייך המתמחה בהטרדות מיניות, שמכיר מקרים כאלו מקרוב ויוכל לטפל בהם במקצועיות הנדרשת, בנחישות הראויה, ובחמלה ועדינות. חשוב לפנות גם לפסיכולוג, ובמקרה הצורך גם לפסיכיאטר, אם התמחות בתחומים של טראומות מיניות.
חשוב להדגיש בפני המטופל כי הוא לא לבד בדרך הזו. גם ברשת תוכלו למצוא פורומים שונים וקבוצות שמטרתן לתת כתף תומכת ואוזן קשבת, ולהפגיש את המתמודדים עם אנשים שעברו מסע דומה, ויוכלו לסייע להם ולתמוך.
תגובה טראומתית גם ללא זיכרון
הגוף והנפש שלנו מגיבים לעיתים בנוקשות ובקיצוניות לטריגרים המזכירים לנו את הטראומה שעברנו, גם אם איננו זוכרים אותה במלואה או בבירור. אנשים שחוו תאונת דרכים, לדוגמא, יגיבו למכוניות או לרעשים חזקים, ואפילו לסביבה בה התרחשה התאונה – יגיבו בהתאם, גם אם אין להם שום זיכרון מהתאונה עצמה. בטראומה מינית, הדחקה יכולה להוביל לתגובה פוסט טראומתית, גם אם הזיכרון עצמו טרם עלה על פני השטח.
תסמונת דחק פוסט טראומתית וכיצד לזהותה
ישנם מספר התנהגויות היכולות להצביע על תגובה פוסט טראומתית, וכדאי לשים אליהן לב ולטפל בעדינות הנדרשת. נמנה כעת כמה מההתנהגויות שהן נורות אדומות, וכדאי לבחון לעומק אם הן מופיעות פתאום אצל אדם אהוב – חוסר אונים, סיוטים, קשיי ריכוז, התקפי פאניקה וחרדה, קושי בהירדמות, אפאתיות, פלאשבקים והצפה רגשית, ותגובות פיזיות של ממש כמו הזעת יתר, דפיקות לב מהירות, רעד, וכו'. פקחו עיניים, והושיטו עזרה. חשוב לאדם המתמודד עם פוסט טראומה להרגיש אהוב, מוקף, שמאמינים לו ושומעים אותו.
יש סיבה שהביטוי "מאמינה לך" הפוך לנפוץ ביותר במחאה הנוכחית. זה בדיוק הדבר שחסר למרבית מקורבנות התקיפה המינית – מישהו שיאמין להם ובהם, בלי סייגים ובלי פקפוק. ההבנה עצמה של השורד את מה שעבר עליו היא מספיק קשה גם בלי שנעמיד מולו חומות של התעלמות חלילה, או פקפוק באמיתות הדבר. היו עדינים, חומלים, ועודדו שיח פתוח ומכיל.
